ביתו הראשון של שמואל חזקיה טאג'יר (תג'ר) ביפו שנת 1890
כולנו זוכרים שבשנת 1890 התחתן בירושלים שמואל הצעיר (22) עם בחירת לבבו סולטנה (מלכה) בתו של הגביר ישעייצ'י (ישעיה בכר שמואל) שהיה חבר של אביו חזקיה עוד מתקופת היותם בבולגריה, ואכן עוד באותה שנה עבר הזוג הצעיר לעיר יפו להקים שם את ביתם (…והכל מופיע בכתובים).
מעולם לא חשבנו על כך אבל היכן גרו ביפו ואיפוא נולדו ילדיהם הראשונים? הרי רק בשנת 1912 עברה המשפחה לגור בבית החדש שבנו באוזת בית (בשדרות רוטשילד מס' 3), 22 שנה חלפו, עברו להם אבל בחקירה היסטורית נמצא הפתרון וביתם ביפו אותר והוא עומד עד היום.
קצת היסטוריה: בעיר ירושלים עסק אביו של שמואל, חזקיה בעיקר במסחר כללי, בחלפנות כספים ובמסחר רהיטים וכלי בית, הוא היה ידוע בין סוחרי העיר כאיש אמין וחכם ואפילו במחקרי הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת ירושלים אנו מוצאים את הציטוט הבא: "לא הכל נתייראו לעלות לתורה, סיפרו על הסוחר חזקיה טאג'יר שדוקא העליה לתורה במקום זה הביאה לו הצלחה במסחרו ואמינות. כדי להוציא מלב המון העם את האמונה כי עליה זו ממיטה… אסון, היה הראשון לציון, הרב יעקב מאי עולה בעצמו לתורה". חזקיה נבחר מספר פעמים לועד הספרדים והחכמים מקרב הסוחרים בעיר הבירה (בשנים: 1892 , 1897, 1903),והוא מופיע כחבר ועדת הביקורת לבחירות ל"בלאדיה" (העירייה) בירושלים בשנת 1898 וכבר שם אנו מוצאים כי היה לו קשר עם משפחת עמיאל מעדת המערבים (עולי מרוקו): שלמה ושמעון עמיאל שנבחרו גם הם לועד הביקורת בעירייה, ועם אברהם עמיאל בועד הסוחרים בשנת 1911, סב המשפחה בירושליים היה מימון עמיאל.
כותב החוקר שמואל גילר במאמרו בית הגבירים: "חיים מיימון עמיאל עלה לירושלים ממרוקו בשנת 1875 והביא אתו הון. הוא ייסד את 'ישיבת תורת חיים' ב'כולל המערביים', שברחוב מעלה חלדייה (רחוב חברון). גזבר הכולל היה קרוב משפחתו ר' שלמה אבושדיד (שכונה רח"ש), ועמיאל שימש כיד ימינו. הם חברו יחד לרכישת בתים ביפו".
משפחת עמיאל, בנתה את ביתה בין שכונת נחלת שבעה לבין מגרש הרוסים בירושלים, אולם חלק מההשקעות נעשה ביפו ובשנת 1877-8 נבנה ביפו בית גדול ומפואר שברבות הימים הצמיד לו החוקר גילר את השם "בית הגבירים" ברחוב יפת במרכז העיר, וכך מוסיף וכותב שמואל גילר: " החולף על פני הבית הראשון ברחוב יפת (10-2), יתקשה להאמין כי שורת החנויות והקשתות ההרוסות על הגג היו ביתם של שלושה גבירים יהודים מראשי עדת הספרדים המערביים. הבית הוקם בסוף שנות השבעים של המאה התשע-עשרה ובבעלותו התחלקו שלושה: ר' אהרון מויאל, ר' חיים מיימון עמיאל, ור' שלמה אבושדיד. הראשון היה מהדמויות הבולטות ביפו, ומראשוני הבונים מחוץ לחומה, ושותפיו ממנהיגי קהילת המערביים בירושלים. הם חברו יחד לבניית הבית המפואר והגדול, שהיה מהראשונים להבנות מחוץ לחומה, על מקום מצדית שהגנה על שער העיר. קומת החנויות שימשה כבזאר היהודי הראשון מחוץ לחומה והוא נקרא "ואקאלת מויאל" כלומר מחסני מויאל, והוא מוזכר כבר במפת הטמפלרי זנדל משנת 1878. מעבר קשתי, שפתחו בדרך עזה, היא רחוב יפת היום, הוביל אל סמטת החלפנים, ואליו נפתחו עשרות חנויות קטנות. מי שיציץ היום במסעדת 'אבולעפיה' השוכנת במקום, יבחין כי מדובר במערך פנימי המזכיר את קניוני היום. מעל קומת החנויות היו שלושה בתי דירות מפוארים: שניים בבעלות עמיאל ואבושדיד, והאחר בבעלות אהרון מויאל. הם נרשמו בספר המקרקעין של בית הדין השרעי ביפו, בנובמבר 1881, הדירות והחנויות בבעלות עמיאל ואבושדיד, שהתגוררו בירושלים, הושכרו בידי מיופה כוח שהיה מטפל ברכושם. בתחילה היה זה הד"ר יצחק קרישבסקי, ואחריו ניסים כרסנתי. בני משפחת מויאל התגוררו בבית הצפוני, בפינת כיכר העיר. ג'וליה שלוש, נינתו של אהרון מויאל, שהתגוררה במקום בראשית המאה העשרים, תיארה את הבית, שכניו, וסביבתו, בספרה העץ והשורשים המספר את תולדות משפחתה. הבית הועבר בירושה לסבה שמואל מויאל, והתגוררו בו גם בני משפחה נוספים, ביניהם עורך הדין דוד מויאל, מהראשונים שפעלו בארץ, ושימש בתפקידים ציבוריים רבים בשרות הישוב העברי. ג'וליה מתארת את השוק תחת הבית, שכונה אל-ואכלה, בו היו חנויות אריגים, שטיחים, ונעליים. במערב גבל הבית בסמטה שהובילה לשוק אל-באלאבסה הסמוך. המבוא המפולש של השוק המה מאדם, וניתן להבחין בכך בצילום הבית של הצרפתי פליקס בונפיס משנות השמונים של המאה התשע-עשרה. היום שוכנת בקמרונות השוק מסעדת אבולעפיה. הממקד עינו בצילום, יבחין כי מצדו השני של הרחוב, במקום בו שוכנת היום המאפייה של אבולעפיה, מתנוסס השלט של 'מלון כהן'. בתי מויאל-עמיאל-אבושדיד השתרעו על פני כל המתחם שבין רחוב רוסלן וסמטת החלפנים (היום יפת 10-2). בצילום בונפיס הבית הוא דו-קומתי, גדול ומפואר, ואילו היום ניתן להבחין רק בשרידי קשתות הרוסות על הגג. אלה לא שרידי הרס מלחמתי, אלא שרידי הטראומה שעברה על הבית בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. כפי שניתן לראות בצילום, חזית הבית פלשה לתוואי דרך עזה (רחוב יפת), והצרה אותו. כשהחליט מושל יפו לשפץ את העיר ולהרחיב את הדרך המובילה דרומה מכיכר השעון, בעיצומה של המלחמה, נהרסה חזית הבית ואתה הקומה השנייה. האבנים שפורקו שימשו להקמת מסגד חסן-בק. מאז מלחמת העולם הראשונה עומד הבניין בהריסותיו. משפחת מויאל עברה להתגורר בתל-אביב, ובני משפחת עמיאל לא הצליחו לקומם אותו. לאחרונה מנסה נכד נכדו של ר' חיים מיימון להחזיר את הבית לתפארתו".
.. וכאן אנו חוזרים לזוג הצעיר שמואל וסולטנה: בהשתדלותו של אביו חזקיה ובשיחותיו עם ידידיו הסוחרים ממשפחת עמיאל, שכר חזקיה את דירת משפחת עמיאל בביתם שביפו שעמדה ריקה לבנו הצעיר, זו הייתה דירה גדולה כפי שמתאר אותה דודי ברוך תג'ר שנולד במקום בשנת 1903, אבל גם אחותו הבכירה הציירת ציונה תג'ר זכרה את הבית ברחוב יפת, והנה כותב לי אברהם כץ-עוז בנה: " היא עצמה נולדה בשנת 1899 בבית שברחוב יפת פינת רחוב החלפנים (מול אבולעפיה), משפחת טאג'יר אכן גרה בקומה השניה והיא עצמה נולדה בבית זה וכן וגם הילדים שנולדו לפניה, על כל פנים אין שאלה איפה הם גרו כי אני ואמא ביקרנו יחדיו בבית זה".
בבית ברחוב יפת נולדו לסבא וסבתא ילדים רבים,אולם זאת הייתה תקופת מגיפות הטיפוס, הדיזנטריה והסניטריה ביפו לא הייתה מי יודע מה, אברהם נולד ומת בשנת 1891, מרדכי בשנת 1893, חיים –רחמים בשנת 1895 ומרקדו (מרדכי השני) נולד בשנת 1897, כותב דודנו ברוך תגר:"בתקופה ההיא החיים ביפו היו קשים מאוד ליהודים ולנשים אסור היה לצאת לרחוב ללא ליוי גבר, אני זוכר שב-1909 חליתי בטיפוס עם אחי הבכור מרקדו, אחי נפטר ממחלה זו ואני הבראתי, באותה תקופה השתוללה מחלת הטיפוס ביפו והפילה קרבנות רבים", ציונה נולדה בבית עמיאל ביפו ב-1899, אחריה אשר בשנת 1901, ברוך בשנת 1903, אחריו לונה שנולדה ונפטרה בשנת 1905, שושנה בשנת 1907 ומרים בשנת 1909, שאר הילדים (חזקיה, שלום ויוסף) נולדו כבר באחוזת בית בית, בבית המהודר בן שני הקומות עם גג הרעפים האדמדם.
מעולם לא חשבנו על כך אבל היכן גרו ביפו ואיפוא נולדו ילדיהם הראשונים? הרי רק בשנת 1912 עברה המשפחה לגור בבית החדש שבנו באוזת בית (בשדרות רוטשילד מס' 3), 22 שנה חלפו, עברו להם אבל בחקירה היסטורית נמצא הפתרון וביתם ביפו אותר והוא עומד עד היום.
קצת היסטוריה: בעיר ירושלים עסק אביו של שמואל, חזקיה בעיקר במסחר כללי, בחלפנות כספים ובמסחר רהיטים וכלי בית, הוא היה ידוע בין סוחרי העיר כאיש אמין וחכם ואפילו במחקרי הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת ירושלים אנו מוצאים את הציטוט הבא: "לא הכל נתייראו לעלות לתורה, סיפרו על הסוחר חזקיה טאג'יר שדוקא העליה לתורה במקום זה הביאה לו הצלחה במסחרו ואמינות. כדי להוציא מלב המון העם את האמונה כי עליה זו ממיטה… אסון, היה הראשון לציון, הרב יעקב מאי עולה בעצמו לתורה". חזקיה נבחר מספר פעמים לועד הספרדים והחכמים מקרב הסוחרים בעיר הבירה (בשנים: 1892 , 1897, 1903),והוא מופיע כחבר ועדת הביקורת לבחירות ל"בלאדיה" (העירייה) בירושלים בשנת 1898 וכבר שם אנו מוצאים כי היה לו קשר עם משפחת עמיאל מעדת המערבים (עולי מרוקו): שלמה ושמעון עמיאל שנבחרו גם הם לועד הביקורת בעירייה, ועם אברהם עמיאל בועד הסוחרים בשנת 1911, סב המשפחה בירושליים היה מימון עמיאל.
כותב החוקר שמואל גילר במאמרו בית הגבירים: "חיים מיימון עמיאל עלה לירושלים ממרוקו בשנת 1875 והביא אתו הון. הוא ייסד את 'ישיבת תורת חיים' ב'כולל המערביים', שברחוב מעלה חלדייה (רחוב חברון). גזבר הכולל היה קרוב משפחתו ר' שלמה אבושדיד (שכונה רח"ש), ועמיאל שימש כיד ימינו. הם חברו יחד לרכישת בתים ביפו".
משפחת עמיאל, בנתה את ביתה בין שכונת נחלת שבעה לבין מגרש הרוסים בירושלים, אולם חלק מההשקעות נעשה ביפו ובשנת 1877-8 נבנה ביפו בית גדול ומפואר שברבות הימים הצמיד לו החוקר גילר את השם "בית הגבירים" ברחוב יפת במרכז העיר, וכך מוסיף וכותב שמואל גילר: " החולף על פני הבית הראשון ברחוב יפת (10-2), יתקשה להאמין כי שורת החנויות והקשתות ההרוסות על הגג היו ביתם של שלושה גבירים יהודים מראשי עדת הספרדים המערביים. הבית הוקם בסוף שנות השבעים של המאה התשע-עשרה ובבעלותו התחלקו שלושה: ר' אהרון מויאל, ר' חיים מיימון עמיאל, ור' שלמה אבושדיד. הראשון היה מהדמויות הבולטות ביפו, ומראשוני הבונים מחוץ לחומה, ושותפיו ממנהיגי קהילת המערביים בירושלים. הם חברו יחד לבניית הבית המפואר והגדול, שהיה מהראשונים להבנות מחוץ לחומה, על מקום מצדית שהגנה על שער העיר. קומת החנויות שימשה כבזאר היהודי הראשון מחוץ לחומה והוא נקרא "ואקאלת מויאל" כלומר מחסני מויאל, והוא מוזכר כבר במפת הטמפלרי זנדל משנת 1878. מעבר קשתי, שפתחו בדרך עזה, היא רחוב יפת היום, הוביל אל סמטת החלפנים, ואליו נפתחו עשרות חנויות קטנות. מי שיציץ היום במסעדת 'אבולעפיה' השוכנת במקום, יבחין כי מדובר במערך פנימי המזכיר את קניוני היום. מעל קומת החנויות היו שלושה בתי דירות מפוארים: שניים בבעלות עמיאל ואבושדיד, והאחר בבעלות אהרון מויאל. הם נרשמו בספר המקרקעין של בית הדין השרעי ביפו, בנובמבר 1881, הדירות והחנויות בבעלות עמיאל ואבושדיד, שהתגוררו בירושלים, הושכרו בידי מיופה כוח שהיה מטפל ברכושם. בתחילה היה זה הד"ר יצחק קרישבסקי, ואחריו ניסים כרסנתי. בני משפחת מויאל התגוררו בבית הצפוני, בפינת כיכר העיר. ג'וליה שלוש, נינתו של אהרון מויאל, שהתגוררה במקום בראשית המאה העשרים, תיארה את הבית, שכניו, וסביבתו, בספרה העץ והשורשים המספר את תולדות משפחתה. הבית הועבר בירושה לסבה שמואל מויאל, והתגוררו בו גם בני משפחה נוספים, ביניהם עורך הדין דוד מויאל, מהראשונים שפעלו בארץ, ושימש בתפקידים ציבוריים רבים בשרות הישוב העברי. ג'וליה מתארת את השוק תחת הבית, שכונה אל-ואכלה, בו היו חנויות אריגים, שטיחים, ונעליים. במערב גבל הבית בסמטה שהובילה לשוק אל-באלאבסה הסמוך. המבוא המפולש של השוק המה מאדם, וניתן להבחין בכך בצילום הבית של הצרפתי פליקס בונפיס משנות השמונים של המאה התשע-עשרה. היום שוכנת בקמרונות השוק מסעדת אבולעפיה. הממקד עינו בצילום, יבחין כי מצדו השני של הרחוב, במקום בו שוכנת היום המאפייה של אבולעפיה, מתנוסס השלט של 'מלון כהן'. בתי מויאל-עמיאל-אבושדיד השתרעו על פני כל המתחם שבין רחוב רוסלן וסמטת החלפנים (היום יפת 10-2). בצילום בונפיס הבית הוא דו-קומתי, גדול ומפואר, ואילו היום ניתן להבחין רק בשרידי קשתות הרוסות על הגג. אלה לא שרידי הרס מלחמתי, אלא שרידי הטראומה שעברה על הבית בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. כפי שניתן לראות בצילום, חזית הבית פלשה לתוואי דרך עזה (רחוב יפת), והצרה אותו. כשהחליט מושל יפו לשפץ את העיר ולהרחיב את הדרך המובילה דרומה מכיכר השעון, בעיצומה של המלחמה, נהרסה חזית הבית ואתה הקומה השנייה. האבנים שפורקו שימשו להקמת מסגד חסן-בק. מאז מלחמת העולם הראשונה עומד הבניין בהריסותיו. משפחת מויאל עברה להתגורר בתל-אביב, ובני משפחת עמיאל לא הצליחו לקומם אותו. לאחרונה מנסה נכד נכדו של ר' חיים מיימון להחזיר את הבית לתפארתו".
.. וכאן אנו חוזרים לזוג הצעיר שמואל וסולטנה: בהשתדלותו של אביו חזקיה ובשיחותיו עם ידידיו הסוחרים ממשפחת עמיאל, שכר חזקיה את דירת משפחת עמיאל בביתם שביפו שעמדה ריקה לבנו הצעיר, זו הייתה דירה גדולה כפי שמתאר אותה דודי ברוך תג'ר שנולד במקום בשנת 1903, אבל גם אחותו הבכירה הציירת ציונה תג'ר זכרה את הבית ברחוב יפת, והנה כותב לי אברהם כץ-עוז בנה: " היא עצמה נולדה בשנת 1899 בבית שברחוב יפת פינת רחוב החלפנים (מול אבולעפיה), משפחת טאג'יר אכן גרה בקומה השניה והיא עצמה נולדה בבית זה וכן וגם הילדים שנולדו לפניה, על כל פנים אין שאלה איפה הם גרו כי אני ואמא ביקרנו יחדיו בבית זה".
בבית ברחוב יפת נולדו לסבא וסבתא ילדים רבים,אולם זאת הייתה תקופת מגיפות הטיפוס, הדיזנטריה והסניטריה ביפו לא הייתה מי יודע מה, אברהם נולד ומת בשנת 1891, מרדכי בשנת 1893, חיים –רחמים בשנת 1895 ומרקדו (מרדכי השני) נולד בשנת 1897, כותב דודנו ברוך תגר:"בתקופה ההיא החיים ביפו היו קשים מאוד ליהודים ולנשים אסור היה לצאת לרחוב ללא ליוי גבר, אני זוכר שב-1909 חליתי בטיפוס עם אחי הבכור מרקדו, אחי נפטר ממחלה זו ואני הבראתי, באותה תקופה השתוללה מחלת הטיפוס ביפו והפילה קרבנות רבים", ציונה נולדה בבית עמיאל ביפו ב-1899, אחריה אשר בשנת 1901, ברוך בשנת 1903, אחריו לונה שנולדה ונפטרה בשנת 1905, שושנה בשנת 1907 ומרים בשנת 1909, שאר הילדים (חזקיה, שלום ויוסף) נולדו כבר באחוזת בית בית, בבית המהודר בן שני הקומות עם גג הרעפים האדמדם.
בית עמיאל בשוק יפו – גלויה משנת 1902
חזקיה טאג'יר עם שמעון ושלמה עמיאל בועד המבקר לבחירות
בצהוב בית עמיאל ברחוב יפת
