הבתים האחרים בת"א

הבית השלישי ברחוב יפו-תל אביב.

במוצאי  שבת  כשסבא   שמואל  חזקיה  טאג'יר היה  חוזר  מבית  הכנסת  אוהל  מועד  ליד  שדרות  רוטשילד,  לביתו  ברחוב  יפו  תל  אביב,  הוא  היה  הולך  וחוזר לבדו  –  הוא  ומקל  ההליכה  שלו.  חליפתו  אפורה,  קצת  דהויה.  לראשו  מגבעת  אדונים  חומה,  אף היא  לא  לגמרי  חדשה  וגם  לא  בוהקת. סבא  מכר  את  ביתו  בשדרות  רוטשילד  3  בצוק  העיתים  של  תחילת  שנות  השלושים. לימים  הפך הבית למשכנו הראשון  של  בנק  ישראל וסבא שכר לו דירה גדולה ברחוב יפו תל אביב.

ברחוב  הרצל,  מקום  שפעם  היה  הקיוסק  הראשון  המפורסם  של  תל  אביב, פנה  סבא  שמאלה  חצה  את  הרצל, עבר  את  פסי  הרכבת  ונכנס  לסמטה שבקצהה היה  בית  החרושת  לרחת – לוקום, חלווה  ועוד  מיני  מתיקה, שאנו  יכולים  היינו רק לעבור  ולהריח.

 סבא היה עולה  למעלה  לקומה  השלישית, בה  הייתה  דירתם של סבא  וסבתא. מצד אחד היה  מטבח  עם  מרפסת ויציאה  לבית  השימוש מהמרפסת אפשר היה  לראות  את  הרכבת שנסעה  מיפו  לירושלים    וחצתה  את  רחוב  הרצל. כשצפרה  הרכבת  היינו  רצים  אל  המרפסת  לראותה. במרפסת זו  סבא  היה  מגדל את  הפרגיות  שהיו  מיועדות  לכפרות  לנו  הנכדים  ביום  הכיפורים. הצד  השני  של  הדירה  היה  לכיוון  רחוב  יפו  תל  אביב, ובפינת  הדירה מרפסת  הצופה  אל  הרחוב.     

כשסבא היה  חוזר  מבית  הכנסת  במוצ"ש,  היו  מוציאים  את  מגדלון  התבלינים העשוי  מעשה  צורף    מכסף.  המגדלון נראה  כמו  צריח  של  כנסיה. היה בו חלון  עליון  עם  דלת  קטנה  שנפתחת.  כל  כולו  בגובה  של  30- 35  ס'מ   לתוך  מגדל  בשמים  זה  היו  מכניסים  כל  מיני  תבלינים,  עשבי  ריח  ותבלין  שהיו  מעקצצים  באף  וגורמים  לנו  לרצות  להתעטש.  היו  בתוכו  קינמון  וציפורן, ואולי  גם  לבונה , אורגנו  ולואיזה  ומי  יודע  מה  עוד. מגדל  הבשמים  עמד  על  השולחן  הגדול    באמצע  החדר, ולידו   כמה  עוגיות    מעמול  מכוסות  באבקת  סוכר  לבנה וכד  של  מים  קרים   תכול בהיר.  כדי  שלא  יפלו  לתוך  המים מעופפים לא  רצויים  היתה  מלמעלה  מונחת  מפית לבנה  מעשה   תחרה, עם  חרוזים  צבעוניים  בקצוותיה  בכדי  שלא  תתנופף  ברוח,   או  תצלול  חס  וחלילה  אל  תוך  המים.

  סבא  כבר  עישן    בדרך  מבית  הכנסת  סיגריה  "איילון"  אחת  או  שתיים…  בסך  הכל    הוא  התאפק  מערב  שבת,  וזה  לא  קל. אבל  אחרי  התה  והמעמולים  יש  להדליק  את  הנרגילה ( אצל  סבא  כשאומרים  נרגילה   מדגישים  מלעיל ). 

נרגילה  היא  מילה  פרסית  שהתגלגלה  לתורכית  ונדדה  בכל  המזרח  התיכון  ועד  היום  ידועה  ככלי  עישון, שהעשן    שנשאף    על  ידי  המעשן  עובר    דרך  מים.  ויש  גורסים  שזה  יותר  בריא, ובכן, לסבא  היתה  נרגילה – צנצנת  שקופה עם  פסים  רוחביים  כתומים,    בחלק  העליון  של  הצנצנת היה   צינור  שהוא  גם  הפקק לצנצנת.  הצינור  היה  חציו  בתוך  המים  שבצנצנת  וחציו  העליון בלט  למעלה ועליו  משטח  עבודה  עגול  מנחושת  קלל.  בקצה  העליון  של  הצינור היה כתר   חרסינה    עם  חורים  בתחתיתו, למעבר  העשן. בתוך  הכתר  הזה  שמים  את  הטבק  הנקרא   "טומבק" (  שזה  בעצם  היה  החלק  העצי  והקשה  של  עלי  הטבק  שנשאר  מיצור  הסיגריות ועל  כן  היה   זול  מאד)  לפני  כן היו  מרטיבים  את  הטומבק, וסוחטים  אותו  היטב  היטב,  ומלחיצים  אותו  בתוך  הכתר. מעל  לטומבק  יש  לשים    גחלים  לוחשות  אדומות,  שיבעירו  את  הטומבק. כך  שכאשר  שואפים  אוויר  מן  הצנצנת  האוויר  הנכנס  יהיה  עשן  הטומבק.  אז  העשן  מתערבל  במים  ומיצר  שערוריה  של  בועות  אויר. העשן  מגיע  לסבא  לפה  והוא  מוציא  אותו  בנשיפה  ארוכה  עם  אנחת  הנאה  שמבטאת  שבוע  שלם  שעבר  ושבוע  חדש שמתחיל.   

  על  מנת  לעשות  את  האירוע  חגיגי  יותר  היה  לסבא במרפסת  השנייה פח  ובו שיח  פרחי יסמין.  לפני  שסוגרים  את  צנצנת  הנרגילה היה  צריך  להכניס  כמה    פרחי  יסמין  למים,  כך שבזמן  העישון   הפרחים  היו  "מתרוצצים"  במים  המתערבלים, מבעבעים  ומשקשקים  בקול  מיוחד  למעשני  נרגילה.  

  אנו  הנכדים  היינו  ממונים  על  הכנת  הגחלים.  לא  כל  אחד  ולא בכל  גיל. אבל  לגדולים  ולאחראים  הרשה  סבא  להכין  גחלים  לנרגילה  של  מוצאי  שבת.  כבוד  גדול.

 סבא  יושב  על  המרפסת נוכח רחוב יפו תל אביב לידו שולחנון  עם תה או קפה, ולצידו הנרגילה. בלילות  הקיץ  החמים זרועי  כוכבים. הרחוב  שותק, ריק ומעלה  אד חם. חוץ  מהדיליג'נסים  הרתומים  כל  אחד  לצמד  סוסים  שעומדים  בפינת  יפו  תל  אביב  והרצל, עד יום  ראשון  אין  תנועה  שם.  הדיליג'נסים  עובדים  בעיקר  בשבת, מעבירים  נוסעים  מתל  אביב ליפו  עד השעון. שם יש עוד תחנה  של  דיליג'נסים וממנה  גם  אפשר  לנסוע  לדמשק  ולבגדד.

  הקולות   של  הרחוב  הם  הקולות  הכבושים  של  עגלוני  הדיליג'נסים  בערבית, וכן חבטות ורקיעת הפרסות  של  הסוסים  המתנמנמים ומחליפים  רגל  ברגל  מרוב  שעמום. על  הקולר  והצווארון  של  הסוסים  יש  מחרוזת  פעמונים  קטנים, כל  פעם  שהסוס  מחליף  רגל  ורוקע, גם  הפעמונים  מצלצלים.  יש  גם  ריח  של  זבל  סוסים,  מין  ריח  חמוץ  חם שמגיע  עם  הבריזות  הקטנות  שחולפות  בלילה  ברחוב,  מין  סרנדה  מיוחדת  של  ליל  מוצ'ש  בתל  אביב. זה  הזמן  לדבר  עם  סבא  לשמוע  סיפורים ולהתווכח,  זה  הזמן  שסבא  אומר לדודים  ולדודות  שנמצאים  שם  כל  מיני  דברים  בלדינו.

לפעמים  סבא  מעשן  שתי  נרגילות  בערב  אחד,  ולפעמים  אם  האדון  אשולין – הסבא  של  שמוליק  ואיתן  מגיע, אז יש עוד נרגילה ברזרבה לאורחים, מכינים  גם  אותה. שני  הזקנים  יושבים, מעשנים,  זורקים  אי  פה  אי  שם  מלה, מה  שנקרא  מלה  בסלע,  כאילו  לא  צריך  בכלל  הרבה  מילים ולהג  בכדי  לדבר,  להביע  אומר ולהבין  איש את  רעהו. הם   הזקנים,  מדברים  בקצרנות  וכנראה  מבינים  אחד  את  השני בלי  מלל  רב,  מילה  אחת –  מספיק  הכל  מובן.

  אחרי  הכל  הם  כאן  בתל  אביב  כבר  שבעים  שמונים  שנה  וראו  כבר  את  התורכים, את  האנגלים, את  הישראלים, עברו  שתי  מלחמות  עולם.   נו –  מה  יש  עוד  לדבר.  מילה  פה  מילה  שם  –  מספיק.

כשהאדון  אשולין  מגיע   סבא  אומר "  תביאו  אגוזים ".

בסלון  על  יד  הארון  הגדול  יש  בפינה  ג'רה  – כד  גדול  אולי  80  ס'מ  גובה,  ועליו  למעלה  מפית  ועוד  כמה  חתיכות  בד.  לכיסוי.  זה  הכד  של  האגוזים.  אגוזים  מכינים  בדרך  כלל  לקראת  הפסח  כי  זה  כשר.

  לוקחים  חצי  שק  של  אגוזי  מלך, שוברים  אותם  בפטיש   אחד  אחד,  אבל  שלא  יתפרקו, אלא  יסדקו  בלבד,  מכניסים  אותם  לג'רה  הגדולה.   ומערבבים  מלח  עם  מים  בדלי, כפית  מלח  לכוס  מים, מערבבים  ושופכים לג'רה.  אם  זה   אחרי  פסח  בזמן קטיף  השקדים, אפשר וצריך  להכניס  גם  שקדים  דפוקים  בקליפתם  הקשה  לתוך  הג'רה.

אחרי  שבועיים  שלושה  אפשר  כבר  לאכול את  האגוזים  המלוחים. כשסבא  אומר  להביא  אגוזים,  צריך  ללכת  לג'רה  להסיר  את  הכיסוי,   להכניס  את  היד  עמוק  עמוק  פנימה  ולהוציא   חופנים  של  אגוזים  ושקדים  לצלחת.  ללכת  ולשטוף  ולהגיש  לסבא  במרפסת.

בקיץ, כשכבר  חם  ממש   הערבי עם  הגמל   הביא  איזה עשרים  אבטיחים.  העלה  אותם  לדירה  של  סבא,  וסבא  היה מגלגל את  כל  האבטיחים   מתחת  למיטה  בסלון, שינוחו,  יתקררו  ויתכוננו לראות  עולם. עכשיו אפשר  להתכבד  על  הבלקון  גם  באבטיח, זה  כבר  השלים  תפריט  עשיר  ומגוון.

הבדלה, בשמים, כד מים קרים, נרגילה עם יסמין, קפה עם מעמולים, אגוזים, שקדים  מלוחים  ואבטיח.

…ואפשר  להתחיל  שבוע  חדש (מאת : אברהם כץ עוז).

דירת טאג'יר בדרך יפו ת''א מספר 11 פינת סמטת בית הבד מספר 1

ביתו האחרון ברחוב שילר שכונת קרית שלום.

סבא עבר לשכונת קרית שלום לבקשת בנו חזקיה ורעייתו שושנה לאחר שנותר לבד בדירה ביפו ת"א, משפחת  חזקיה טג'ר שגרה במקום בשכונת הותיקים דאגה יחד עם הדוד יוסף לשכור לו דירה קרובה מול ביתם, שם למעשה חלפו שנותיו האחרונות של סבא, הוא היה יושב בחצר בנו מתחת לעץ הלימונים, נהנה מהריח וצופה בעיניים חייכניות בעשרות בני הנוער שהיו עוברים ושבים בדרכם לבתי הספר והגנים, מחליף בדיחות וסיפורים עם נכדיו שגרו במקום ומעלה זכרונות וסיפורים עם אחיה של שושנה אברהם וזכי. הוא נפטר בשיבה טובה בגיל 89 בשנת 1957 ונקבר ליד רעייתו סולטנה בתל אביב. 

סבא שמואל ליד חלון הסלון בדירתו שבקרית שלום
תרומת סבא שמואל לבית הכנסת בקרית שלום ע'ש דוד שלום שנות החמישים
גבעת העליה ברחוב הרצל ת''א, שנת 1922, ציונה תג'ר.

השארת תגובה