סופיה בירת בולגריה
סופיה היא עיר הבירה של בולגריה וחיים בה כ־1.25 מיליון תושבים. היא עיר יפה של מזרח ומערב, של חדש וישן. זו העיר הגדולה ביותר במדינה, היושבת על רמה בגובה 545 מטרים במערב המדינה, מה שהופך אותה לעיר הבירה הגבוהה באירופה. סופיה כיום היא עיר צעירה ומודרנית, חיה ותוססת בלילות ובסופי שבוע ומלאה בבתי קפה, בארים, מועדוני קזינו ומסעדות. העיר עשירה במגוון תרבותי ודתי של מוזיאונים, כנסיות בית כנסת יפה, גלריות, פארקים המקושטים באנדרטאות בסגנון סובייטי ומקומות נהדרים לצאת להנפש בהם. העיר נכבשה על ידי הסולטן של האימפריה העות'מאנית ב־1376, ב־1878 נכבשה על ידי רוסיה ובשנת 1879 הפכה לבירת בולגריה לאחר שקיבלה את עצמאותה. היא נחשבת למרכז הכלכלי של בולגריה ולמרכזה התעשייתי עם 9 תחנות רכבת, שדה תעופה, 16 אוניברסיטות ועוד.
יהדות סופיה וגירוש היהודים
(מתוך הרצאה של ד"ר שלמה שאלתיאל בקונגרס באוניברסיטת סופיה, בנובמבר 2012)
בשלהי המאה ה-15 הגיעו לערי בולגריה חלק ממגורשי ספרד, הם התיישבו בכל הערים והקימו קהילות ספרדיות יהודיות בקיסרות העותומנית, אולם עם שחרורה של בולגריה משלטון התורכים בשנת 1878 הצטרפה הקהילה היהודית למעגל האירופי של השפעות תרבותיות, פוליטיות וחברתיות. יהדות סופיה הינה קהילה יהודית המתקיימת בעיר סופיה בירת בולגריה מראשית המאה ה-14 ועד ימינו, קהילה זו היתה הגדולה בקהילות היהודים בבולגריה ומנתה בשיאה כ-30 אלף נפש, בסופיה נוסדה גם הקונסיסטורה היהודית של בולגריה שפעלה בין השנים 1889-1959 ושניהלה את עניני כל הקהילות היהודיות בבולגריה. בניגוד לארצות אחרות, בהן גרם שוויון הזכויות שהוענק ליהודים לתהליכי התבוללות, היהודים בבולגריה חיזקו את תודעתם הלאומית, הגבירו את הלכידות הקהילתית ובמקביל למעורבותם החברתית, התרבותית והפוליטית בחיי המדינה, טיפחו חינוך יהודי ותנועה ציונית פעילה ומצליחה(ש.ת.).
"על סף מלה"ע השנייה מנתה יהדות בולגריה כ-50 אלף נפש, מהם התגוררו כ- 55% בסופיה, הבירה. מתוך הקהילה היהודית בבולגריה צמחו אנשי אמנות ותרבות רבים, שהעשירו את חיי הרוח של היהודים, השתלבו בעשייה התרבותית הכללית ותרמו מכישרונם לחיי התרבות של בולגריה.
בשנים 1939-44, בעת שבולגריה נשלטה על-ידי ממשל פרו-נאצי והייתה בת ברית של גרמניה, התחולל שינוי קיצוני לרעה במצבם ובמעמדם של יהודי בולגריה. בעידוד הממשלה, גלוי ונסתר, הוכן רקע מתאים לחקיקה נגד האוכלוסייה היהודית ונוהל מסע שיטתי, שנועד בשלב ראשון לגרום לדה-לגיטימציה של היהודים בעיני העם. לתחיקה האנטי-יהודית, קדמה פעולה ברוטאלית כנגד חלק מן האוכלוסייה היהודית, הממשלה הבולגרית ציוותה במחצית ספטמבר 1939, על כ-4,000 יהודים שהיוו כ-8% מכלל היהודים, לעזוב את המדינה תוך פרק זמן קצר. החל משלהי 1940 חלה החמרה נוספת במצב, כאשר הממשלה באישור המלך בוריס ה-3 יזמה תחיקה נגד היהודים, בדומה לחוקי נירנברג בגרמניה וב-22 ביולי 1941 נצטוו כל היהודים לפרוש מעיסוק בשורה ארוכה של מקצועות ומספר היהודים בכל מגזרי הכלכלה, צומצם לפי אחוז היהודים בקרב האוכלוסייה הכללית בכל יישוב. החוק ציווה על כל השאר לחסל את עסקיהם והם נותרו ללא פרנסה. ביוני 1942 הגישה הממשלה הצעת חוק חדשה "להסדרת שאלת היהודים" לפיה הקימו הממשלה והמלך בוריס "קומיסריון לענייני היהודים" לביצוע "החוק להגנת האומה" ולתכנונו של "פתרון סופי של השאלה היהודית, כלומר גירושם של כל יהודי בולגריה ומסירתם לידי גרמניה. הקומיסריון השתלט על כל תחומי החיים, שקודם לכן נוהלו על ידי הקונסיסטוריה היהודית, כמו תקציבי ועדי הקהילות, מינוי רבנים, קביעת משכורות המורים בבתי הספר העבריים, מתן אישורים על לידות, נישואין ופטירות, קביעת דירוג המיסוי הפנימי בקהילה ועוד, באוקטובר 1942 החלו בקומיסריון הכנות סודיות מוקדמות לגירוש יהודי בולגריה ומסירתם לידי גרמניה מן ה-4 במרץ 1943, בחסות החשיכה ותחת עוצר כללי, החל ביצוע ההסכם בין בולגריה לגרמניה. בכל עיר הורכבו חוליות ובהן שוטרים, חיילים ואיש האדמיניסטרציה הבולגרית במקום ואלה הוציאו את המשפחות והובילו אותן אל תחנות איסוף. המבצע התנהל לפי הסדר הבא: תחילה מעצרם של יהודי תרקיה (4 במרץ), לאחר מכן יהודי בולגריה "הישנה" (9 במרץ) ולבסוף מעצר יהודי מקדוניה והעיר פירוט (11 במרץ, 1943). עד סוף מרץ 1943, הוסעו בקרונות משא חתומים 11,363 יהודי תרקיה, מקדוניה והעיר פירוט. ונמסרו לגרמנים שהובילום למחנה ההשמדה – טרבלינקה. יהודי מקדוניה נמסרו לגרמנים בקרונות חתומים, בתחנת הרכבת בסקופיה ובכך מילאה בולגריה את חלקה בהסכם עם גרמניה ביחס לגירוש יהודי תרקיה ומקדוניה. אך בשעות הבוקר המוקדמות של ה-10.3.1943 נתבשרו לפתע היהודים בבולגריה שהגירוש "נדחה עד להודעה חדשה" והורשו לחזור לבתיהם. ביומיים שקדמו ליום הגירוש נעשו ניסיונות בסופיה לבטל את רוע הגזירה. אך עיקר הלחץ על מקבלי ההחלטות הופעל על ידי משלחת של נכבדים בולגרים תושבי קיוסטנדיל שגייסו את תמיכת סגן יושב ראש הפרלמנט – דימיטר פשב. חברי המשלחת היו: איבן מומצ'ילוב – עורך דין, אסן סויצ'מזוב – סוחר, ולאדימיר קורטב – מורה ומנהל בית ספר בעבר ופטר מיכאלב – חבר פרלמנט מקיוסטנדיל, עורך דין ושופט בעבר. פשב וחברי המשלחת שהסתייעו בחברי פרלמנט נוספים, חשפו את תכנית הגירוש של היהודים ודרשו בתוקף את ביטולה. במקביל הפעילה את השפעתה הנהגת הכנסייה הפרבוסלאבית וגם פורסמו כרוזים מטעם המפלגה הקומוניסטית שבמחתרת, שגינו את המעשה ואיימו על הממשלה. התסיסה בפרלמנט הקיפה רבים מקרב הרוב הממשלתי ודמתה ל"מרד בפרלמנט". לנוכח הלחץ שהופעל על ידם, נכנעו שר הפנים גברובסקי וראש הממשלה פילוב והשעו את הגירוש. אין ידיעה מוסמכת האם התייעצו גם עם המלך בוריס. לאחר מכן, באישורו של המלך, הודח מתפקידו בפרלמנט דימיטר פשב, והקומיסריון ערך תכנית חדשה לגירוש כל יהודי בולגריה ומסירתם לגרמניה. האליטה האינטלקטואלית בבולגריה לא שתקה, לא הסתגרה בחוסר אחריות והייתה מוכנה להסתכן ולשלם מחיר. די אם נזכיר את מכתבם הפומבי המרשים של 21 הסופרים וביניהם: אלין פלין, סטויאן צ'ילינגירוב, ליודמיל סטויאנוב, אליזבטה באגריאנה, מלאדן איסאיב, אנה קאמנובה וחבריהם, שלא שתקו והרימו קול מחאה נגד הפגיעה באזרחים היהודים ביוזמת הממשלה, כך פעלו גם ראשי הכנסייה הפרווסלאבית הבולגרית, סטפאן מסופיה, קיריל מפלובדיב, נאופיט מוידין וחבריהם בסינוד הקדוש, שהתמידו והפעילו את מלוא השפעתם על המלך ועל הממשלה, לא נשכח את מחאותיהם של ארגוני הרופאים, עורכי הדין, הרוקחים, את פעולתם של כמה מחברי הפרלמנט ובראשם דימיטר פשב, וחברי המשלחת מקיוסטנדיל שיצאו בלילה אל עיר הבירה, כדי למנוע ביצוע החלטה ממשלתית. עד היום אנו מתפלאים מן התזכירים שהגישו ופרסמו כמה מדינאים, כמו כריסטו פונב, דימו קאזאסוב ואחרים, שהזהירו מפני הנזק לבולגריה ולערכים ההומאניים של העם הבולגרי שגורמת מדיניות הממשלה.
כל אלה ורבים אחרים רשמו דף מזהיר של מחויבות לערכים ולמצפון וניתן לומר בבירור כי בתקופת מלה"ע השנייה ניצלו כל יהודי בולגריה, שהיו על אדמת בולגריה."