העסקים של סבא

…כמיטב יכולתו – עסקי משפחת טאג'יר

או, "לאן נעלמו הנפוליונצ'יקים המוזהבים ושטרי האחוזה???"

מאת: שמוליק תגר

סיפורים רבים שמענו ועליהם גדלנו כי למשפחה עשירה ועתירת הון ונכסים נולדנו, זכור לי כשהיינו קטנים, היינו פוקחים עיניים משתאות לסיפורי הדודים והדודות, על האדמות של המשפחה, על בתי החרושת והמפעלים שהוקמו, אחוזות הבית בשדרות רוטשילד ובנווה שלום, היה לזה בסיס על כך אין ויכוח, אבל כשמתבגרים העבר נראה גדול יותר, רחב יותר וזה כנראה מה שקרה להורנו, גם הם התחילו עם סיפורים וקצת גוזמאות, אני מודה היום שזה לא הפריע, אבל תמיד כילדים המשכנו לחפש את האוצרות, את שק הנפוליונצ'יקים המוזהבים ש"סבא החביא מתחת לספה" ואת שטרי קניית האדמות מהערבים.

האמת הרבה יותר פשוטה: כשהתחתן סבא שמואל עם סולטנה בת הגביר ישעיצ'י בשנת  1889 בירושלים קיבל כנדוניה 2000 מטבעות זהב תורכיות, כסף זה הושקע על ידו כמעט כולו בפיתוח העסקים ביפו ובבניית הבית בשדרות רוטשילד מספר 3. סבא עמל קשה לגדל משפחה מרובת ילדים בארץ ישראל שהייתה אז עדיין בחיתוליה מבחינת עסקים ומסחר, וסבא בנה את עסקיו בשותפות עם שני אחיו יעקב ונסים שגרו בירושלים.

סבא שמואל מימין ברחוב בוסטרוס ביפו

"ברחוב בוסטרוס ביפו הוקמה חנות רהיטים גדולה", מספר חזקיה (אבא שלי), "היא נוסדה עוד בשנת 1890 והייתה קרובה לנמל יפו, בארץ לא היו נגרים לריהוט והרהיטים הובאו מגרמניה ומאוסטריה לנמל: עגלות ילדים, כסאות, שולחנות ומיטות אפיריון מפוארות, אבל עוד לפני עסקי הרהיטים הוקם בית המלאכה לעיבוד עורות בשותפות עם חודורובסקי". מוסיף דוד יוסף: "סבא שמואל ואחיו יעקב קנו חלקת אדמה בשפת הים (בקצה רחוב גאולה של היום), שם היו צובעים את העורות ומטפלים בהם", וחזקיה ממשיך: "השתמשנו בעורות גמלים, כבשים ובקר אותם היינו שולחים לעיבוד לתורכיה וכשחזרו לארץ נמכרו ליצרני הנעליים ולסנדלרים, אבא היה שולח אותי עם 40 גמלים לאסוף את העורות בארץ ולהביאם למפעל בשפת הים שם פיקח על העבודה אחי אשר, והייתה גם חנות  בירושלים שם נמכרו הרהיטים שהבאנו מאירופה על ידי דודי יעקב, ועוד חנות ביפו נוספת שם מכרנו סוכריות, ממתקים ושוקולדים שכולם הובאו באניות".

…ישנם 5 דונמים על החוף בגאולה, בית שתי קומות בשדרות רוטשילד, חנות ממתקים וחנות רהיטים ביפו – מה אפשר לבקש עוד???

.. ואז מספר דוד ברוך: "כשחזרתי לארץ עם רעייתי אודט בשנת 1929 היה המצב הכלכלי בארץ בכי רע, למעשה היה משבר כלכלי כלל עולמי והייתה ירידה מסיבית מהארץ, אבי לא הצליח להתגבר ולהתחיל במסחר מסודר בתל אביב והוא נאלץ למכור את ביתו לתשלום חובותיו", ומוסיף דוד יוסף כי סבא היה חייב לבנק כסף רב והבנק "לקח" את הבית, איך זה קרה? איך התמוטטו העסקים? ביומן שלה בשנת 1929 כותבת הדודה שושנה: "האם אפשר פתאום יבואו מבית דין לעשות עיקול? בעיקר כשבעל הבית איננו? האם נבהלתי באמת מאותם אנשים, פקידי ממשלה שיכולים לחתום על דברים? כשסיפרתי לאבא כשחזר, הוא הצטחק באופן כל כך מוזר…לא צחוק של לעג ולא של צער, לא של ידיעה ולא של שמחה; לקח את הנירות שהשאירו והלך. אחי אשר, קר המזג הזה, הלך בכלל לבחירות בעיריית תל אביב וכלל לא בא לחנות!"

…והנה זה מופיע במודעות בעיתון "דבר" ב- 30 ליולי 1931: ישיבת פשיטת הרגל של שמואל בן חזקיה טאג'יר בבית המשפט וההוצאה לפועל בתל אביב, ובן דודנו יוסי (פיץ) מגלה בארכיון העירייה קבלה בתוך תיק בית סבא מתאריך 26 לאוגוסט 1931 כי הבית נמכר ל"בנק דר-טמפל-גזלשאפט בע"מ יפו" במחיר של 1906 לירות מצריות כחוב לבנק עקב ירידת סבא מנכסיו ופשיטת הרגל.

פעם נוספת כותבת דודה שושנה ביומנה בספטמבר 1931: "היום מוכרים את כל הסחורה של החנות ובכך אין לאבא באופן מוחלט בית מסחר ואין לנו מקור לכסף, הבית כבר נמכר, אין ממנו שכר דירה, מה יהיה? הן מהאוויר לא נחיה, כולנו ילדים מבוגרים בבית ולאף אחד אין עבודה, הן אי אפשר לזוז בלי הפרוטה בכיס, רק הזמן יודע באם אפשר שיהיה פעם טוב, לתמיד…"

 

הייתי מאוד קרוב לסבא שמואל בייחוד בשנותיו האחרונות כשגר לידנו בקרית שלום, מעולם לא שוחח עמי על עסקיו, מעולם לא ציין את הקשיים והתלאות של גידול משפחה כה גדולה, בתקופה כה קשה תחת ממשלות התורכים והבריטים, תמיד היה שתקן, ישר דרך ואיש המעשה.

…ומוסיף בן דודנו דוד שאביו ברוך גילה באזנו כי סבא כל כך רצה להציל את עסקיו, לפחות את ביתו היפה, הוא פנה אישית לקרוב משפחתו העשיר וביקש הלוואה נוחה, קרוב המשפחה סירב לעזור ועמד מנגד וכך חולפת לה תהילת העולם.

זהו סופו של סיפור, אבל נותרו כל כך הרבה סימני שאלה: כיצד סבא שלח באותה שנה את בתו שושנה לחופשה יקרה בת חודש בביירות שבלבנון? מדוע הועברה חנות הממתקים לדוד נסים (אחיו של סבא)? מה עשו עם המגרש של בית החרושת לעורות בגאולה? דבר אחד ברור, מטמון הנפוליונצ'יקים כנראה חבוי היטב ולא נמצא מעולם, יום אחד תתגלה מפת האוצר באחת מעליות הבית של ילדי משפחת תגר ואז, אז יחזור לנו האור לעיניים ונאמר אמן.

מפת יפו רחוב בוסטרוס ואחוזת בית 1909
רחוב בוסטרוס ביפו שנת 1919
חנות ובית חרושת לרהיטים טג'ר 1929
מרפסת ביפו ציונה תג'ר
אלה היו חברי ועד קהילת היהודים ביפו בימים ההם...
חנות תג'ר בבוסטרוס .19.03.1948 ,עיתון המשקיף מאת מ. גמזו

השארת תגובה