תעלת פנמה בידנו… או המניות של סבא שמואל.
מאת: שמוליק תגר
מניות בנקים, מניות תעלת פנמה, מניות של הגרלות חוץ לארץ – כולן בידנו, כולן אצלנו –משפחה עשירה!!!
…והסיפור ממש לא יאמן: משנפטר דודנו היקר יוסף ישעיה תגר, פשפשנו בן דודי דוד ואנוכי בקלסרים מעלי עובש שנמצאו ארוזים בקרטונים עתיקים בביתו, מסתבר שדודנו כמו רוב בני המשפחה, אוהב לאסוף מזכרות היסטוריות, מיד לאחר פטירתו של הסבא שמואל, ארז דוד יוסף את כל הנירות מביתו והניח אותם במרתפו שבירושלים.
בין הניירות גילינו מניה בת קיימא של הקמת תעלת פנמה, הסוחר הצרפתי שישב באלכסנדריה מכר אותה לסבא בשנת 1913 והעביר אותה אליו רק במאי 1918 לאחר שסבנו שילם עבורה בתשלומים כ-200 פרנק צרפתיים. מסתבר כי החברה הלאומית להקמת תעלת פנמה שישבה בפריז בראשותו של פרדיננד דה-לספס (חופר תעלת סואץ בשנת 1869), הנפיקה מניות בשנת 1880 לגיוס 300 מיליון פרנק לחפירת התעלה שבין צפון אמריקה לדרומה ,תעלת פנמה היא תעלת ספנות חשובה החוצה את ממיצר פנמה שבאמריקה המרכזית, ומחברת בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. בניית התעלה הייתה אחד האתגרים ההנדסיים הגדולים והקשים ביותר אי פעם. התעלה השפיעה רבות על השיט שבין שני האוקיינוסים. החברה הצרפתית הוכרעה בגלל בעיות מימון והעבודה התחדשה בשנת 1904 על ידי ארצות הברית, בניית התעלה, שאורכה 77 קילומטר נמשכה 34 שנים והיא נפתחה לשיט בשנת 1914, במהלך הימים איבדה המניה מערכה הנומינלי, אבל סבא מעולם לא בדק את שוויה, מעולם לא שמענו אותו מדבר עליה או מזכיר אותה.
מניה אחרת שמצאנו על שם שמואל תג'ר היא מנית יסוד להקמת בנק המזרחי בשנת 1925, נכון המניה נרכשה בלירה מצרית אחת אבל דיוודנדים חולקו למשקיעים כבר משנת 1927, במהלך השנים הבנק קרס ונרכש ע"י קבוצת עופר-ורטהיים וכיום הוא הבנק הרביעי בגדלו במדינה, ברור שבמשפחת תג'ר כלל לא חשבו לבדוק מה ערך המנייה, היו בתי חרושת, חנויות, מסחר אז מי צריך בכלל גם בנק על הראש…
לסבא היו גם מניות של חברות הגרלה צרפתיות, מניות של בנק דרום הולנד בדה-האג והיו לו הכנסות בשנים 1909-1919, אבל גם זה בטח לא נבדק כי המניות היו מתויקות בקלסרים הקדומים של סבא, מכאן נובעת מסקנה ראשונית אחת ויחידה: משפחת תג'ר היא משפחה עשירה ברוח וביצירה ובחיי חברה מפותחים ואין לה ענין בחשבונות בנקים, בהגרלות או בתעלות ספנות בינלאומיות.
שמואל טאג'יר בועד קהילת יפו ת"א
שמואל טאג'יר בהיותו שומר מסורת לקח חלק בפעילות ציבורית למען הקהילה, היה בא כח עדת הספרדים בחברת קדישא, גבאי בית התמחוי לעניים, חבר הנהלה ב"גמילות חסדים" ובתחילת שנות השלושים משסגר את עסקיו פנה לעבוד בבית ועד הקהילה (ברחוב יבנה פינת שדרות רוטשילד) שבו שכנו הרבנות הראשית, בית הדין הרבני, חברה קדישא ושאר מוסדות הדת. הוא היה שותף בהקמת בית הכנסת הגדול ביפו – "קהילת יעקב" ובית הכנסת – "שערי ציון" בנווה צדק. לימים היה בין מקימי בית הכנסת הגדול לקהילת הספרדים בתל אביב "אהל מועד".
תולדותיה של הקהילה היהודית והרבנות ביפו, משולבות בתולדות חידושו של הישוב היהודי בעיר זו. רבה הראשון של העדה היהודית ביפו – שמנתה במאה ה-18 רק מספר מועט של משפחות (רובן ספרדיות), היה הרב יהודה בר' מנחם הלוי מראגוזה. הקהילה היהודית ביפו הוקמה בשנת 1890,אך כבר בשנת 1888 מונה רבי נפתלי הרץ הלוי תלמידו של המהרי"ל מדיסקין לכהן כרבה של הקהילה האשכנזית ביפו והמושבות. ב-1889 דווח מרדכי בן הלל הכהן שביפו כ-2,000 יהודים וב-1890 שחיו בעיר 16,000 איש, מהם 2,700 יהודים: 1,100 ספרדים ו-1,600 אשכנזים.
ב-1904 מונה הרב אברהםיצחק קוק לרב ביפו. כהונתו שימשה מפנה בחיי הקהילה ביפו. הוא השקיע מאמצים רבים בליכוד המפלגות שהיו בתוך הקהילה. עסק בארגון הקהילה היפואית, שקד על תיקון השירותים הדתיים, הקים משרד רבנות קבוע ששימש כבית דין, סבא שמואל טאג'יר היה אחראי במקום לכל ועדות גמילות החסד, לטיפול באלמנות ויתומים ואת עבודתו עשה בהתנדבות מלאה, עד שנוסדה ת"א שכנה לשכת הרבנות ובית הדין בנוה שלום. הודות להתפתחותה המהירה של שכונת ת"א בשנים הראשונות להיווסדה, העביר הועד את משרדו מיפו לשכונה החדשה, בשנת 1911 נבחר הרב בן ציון חי עוזיאל לרב ראשי שני בנוסף לרב קוק, ובתחילת שנות העשרים החלו בהקמתו של בית ועד הקהילה הממוקם ברחוב יבנה פינת שדרות רוטשילד 42 בתל אביב, הוא היה אחד ממבני הציבור הראשונים של העיר העברית הראשונה. המבנה שימש כבית ועד הקהילה, ובו הרבנות הראשית, בית הדין הרבני, חברה קדישא ושאר מוסדות הדת. המבנה תוכנן על ידי האדריכל דב הרשקוביץ בשנת 1924 כאשר המגרש ניתן במתנה על ידי חברת גאולה. במקום זה עבד סבא שמואל עוד מספר שנים עד שפרש מפעילות דתית ציבורית (מאת: שמוליק תגר).