מהכרך השני ל"קורות יהודי בולגריה"
על משפחתנו תג'ר בבולגריה
איסוף: שמוליק תגר (ראה עץ המשפחה בבולגריה – למטה)
הרבנות הראשית ,הרבנים והקהילות בבולגריה
…"ב-8 בספטמבר 1891 פיטר השר גריקוב את ד"ר דאנקוביץ שמעון הרב הראשי ליהודי בולגריה מכהונתו , ומינה כממלא מקומו את הרב מושונצ'י (משה) תג'ר. ממלא המקום של הרב הראשי ליהודי בולגאריה , הרב משה תג'ר (בנו של שמואל תג'ר), היה יליד סופיה, נולד בשנת 1832 , מלומד ובקיא בתורה והגיע להיות רב בקהילת סופיה, כממלא מקום הרב הראשי כיהן מ-8 בספטמבר 1891 ועד ה-30 במאי 1893 , שהוא מועד כניסתו של ד"ר מרדכי גרינוולד לתפקיד הזה".
"…בביקורו בלונדון ב-1895 נפטר גרינוולד – הוכרז אבל כללי בכל הקהילות בבולגאריה והספדים רבים נערכו למנוח כממלא מקומו התמנה ביוני 1895 הרב פריסיידוצ'ו באקיש שכיהן בתפקיד זה עד נובמבר 1898 כשפוטר ע"י הקונסיסטוריון היהודי המרכזי בגלל השתתפותו בוועידת היסוד של ההסתדרות הציונית בבולגאריה. המקומו מונה הרב מנחם נבון, הוא סירב לקבל את התפקיד ואז הוטל התפקיד בפעם השניה על הרב מושונצ'י (משה) תג'ר, שכיהן מ- 11 בנובמבר 1898 עד 8 בינואר 1900".
"… החיפושים אחרי רב ראשי נמשכו, הד"ר אדוארד סיש (מצרפת) – עימו נחתם חוזה הגיעה לסופיה אולם חזר לעומת שבא ושוב נשאר מקום פנוי לרב הראשי ליהודי בולגאריה, ברשימותיו ההיסטוריות הידועות – מביא אברהם תג'ר (בנו של משה) פרטים על המקרה: הוא כותב, המוני יהדות בולגאריה לא היו מרוצים ממינויו של אדוארד סיש, כיוון שהוא הומלץ ע"י "האליאנס איזראעלית", ועם רדתו מהרכבת נתקבל ע"י צירים שבאו מערי השדה שביקשו להסביר לו, כי הכוונה היא לבחירת רב ראשי ציוני ולא איש נייטרלי כפי שאדוארד סיש הציג עצמו".
…"בכנס כל ועדי הקהילות בבולגאריה בראשית אפריל 1900, השתתפו 29 נציגי קהילות לרבות נציגי הקהילות האשכנזיות בסופיה וברוסה , ליושב ראש נבחר אברהם דויצ'ון לוי ולסגנו את חיים תג'ר (ממשפחת הרבנים – נכדו של שבתאי תג'ר). על סדר היום היה אישור ובחירת רב ראשי, לפי המלצת הוועדה ב-28 קולות נבחר הרב מרדכי אהרנפרייז לרב ראשי לתקופה של 5 שנים ובתנאי שיבקש נתינות בולגארית. לקונסיסטוריון (ההנהגה) היהודי המרכזי נבחרו אהרון ערב, חיים תג'ר , בוקו ברוך ואברהם רפטוף, המקום החמישי נועד לרב הראשי. ד"ר אהרנפרייז הגיע לסופיה ב-1 באוגוסט 1900, מעמדו אושר ע"י הממשלה כיו"ר הרבנות הראשית וכיו"ר הקונסיסטוריון היהודי המרכזי".
האגודה להתעמלות מכבי – 1903
…ועידת היסוד של "מכבי" בבולגאריה התקיימה בדצמבר 1903 בה נטלו חלק האגודות "סמסון" סופיה, "מכבי" רוסה, "מכבי" פלובדיב,ו"גדעון" פאזארדג'יק. הרכב הוועד המרכזי הראשון היה: יושב ראש – ליאון כהן מסופיה,עמנואל נסים מפלובדיב, יעקב תג'ר (נכדו של שבתאי תג'ר) מסופיה, אלכסנדר רדביל ורחמים ברוך מרוסה".
האנטישימיות בבולגריה בשנים 1918-1939
"ב- 16 באפריל 1925 נערכה הלוויתו של גנרל בולגרי דגול, גופתו הובאה לכנסייה המרכזית של סופיה " סווטה נדליה". בהלוויה עמדו להשתתף גם המלך בוריס ה-3 ואנשי צבא ופקידות בכירה. בעת התפילה התפוצצה פצצה שהונחה במקום, הכנסייה נהרסה ואנשים רבים נהרגו במקום, כמה יהודים וביניהם אשתו של הקולונל אברהם תג'ר (נכדו של משה תג'ר) – נהרגו. תגובת השלטון היתה מהירה ואכזרית. עשרות קומוניסטים שנחשדו במעשה נרצחו. ביניהם יהודי מ. פרידמן שנשפט למוות בתליה, המקרה שמש לתעמולה אנטי יהודית עצומה ".
קולונל אברהם פרץ תג'ר
מאת: שמוליק תגר
פעמים רבות עלה שמו של קולונל תג'ר על "שולחן" משפחתנו ולא אחת נשאלה השאלה מי הוא ומה קרבתו אלינו, מסתבר שהקולונל הינו נכדו של משה תגר והוא אחיו הקטן של חזקיה האבא של סבנו שמואל תג'ר, הקולונל בצדק התפרסם באירופה ובבולגריה בשל התנגדותו לאפלייה של יהודי בולגריה ונחשב לאחד מהלוחמים באנטישימיות, בנוסף להיותו לוחם ואיש צבא אמתי, והרי סיפורו:
אברהם פרץ תג'ר נולד בשנת 1872 בסופיה בכור בניהם של פרץ משה ובייה תג'ר, הוא נכדו של משה תג'ר אחיו של חזקיה האבא של סבנו שמואל. הוא רכש השכלה בבית ספר תיכון אליאנס בעירו, וכמו כל ילדי העשירים נשלח ללמוד בבית הספר הצרפתי באיסטנבול, בהמשך התקבל לאקדמיה הצבאית הבולגרית ובשנת 1892 סיים אותה בהצלחה והוצב בגדוד חיל רגלים בארמייה הראשונה של הצבא הבולגרי.
תג'ר היה נשוי לרוזה הרבסט, לזוג נולדו שני ילדים בן ובת (מכבי ורגינה). ב-16 באפריל 1925 השתתפו תג'ר ורעייתו בתפילת האשכבה בכנסיית "סווטה נדליה" בסופיה, לזכרו של הגנרל קונסטנטין גיאורגייב, שנרצח יומיים קודם לכן בידי מתנקשים חברי המפלגה הקומוניסטית במהלך האירוע התפוצצה במקום פצצה שנועדה לחסל את המלך בוריס השלישי, אך הוא איחר לאירוע וניצל. בפיגוע בכנסיהנהרגו 160 בני אדם ו-320 נפצעו. אברהם תג'ר נפצע קל ורעייתו רוזה נהרגה במקום.
אברהם תג'ר לחם במלחמות הבלקן בשנים 1912 – 1913 בהן התבלטה גבורתו ובמהלכן פיקד על גדוד רגלים. במלחמת העולם הראשונה לחם במערכה על סרביה כמפקד רג'ימנט שם הפגין קור רוח וגבורה כשלא הסכים להוראת מפקדו לנסיגה ונשאר עם חייליו בלחימה את דרגת קולונל ראשון קיבל בשנת 1916, בהמשך מונה למפקד חיל מצב בעיר וראניה, תג'ר זכה במספר עיטורים ובכלל זה צלב הברזל דרגה שנייה ונחשב לגיבור מלחמה בולגרי. במהלך כהונתו בוראניה, קיבל פקודה ממפקדיו להוציא להורג אזרחים סרבים תושבי וראניה, אך סירב לבצעה מסיבות מצפון. תג'ר הועבר מתפקידו והועמד לדין צבאי על אי מילוי פקודה בעת מלחמה, אך לאחר מספר דיונים, זוכה תג'ר בערכאה צבאית עליונה. האירוע הובא לידיעתו של ראש הממשלה אלכסנדר סטמבוליסקי אשר מינה את קולונל תג'ר לאחד מנציגי צבא בולגריה לוועידת השלום בפריז (1919). לאחר חתימת חוזה ניי, צומצם הצבא הבולגרי לז'נדרמריה ותג'ר שוחרר מהצבא בדרגת קולונל מלא והתמנה בשנת 1921 ליושב ראש "איגוד כוחות חיילי וקציני המילואים היהודים".
באפריל 1925 לאחר הפיגוע בכנסיית סווטה נדליה, נודע כי אחד מחברי מנגנון הטרור היה חיים מרקו פרידמן, יהודי מהעיר סטארה זאגורה, בסופיה פרץ גל אנטישמי שכלל גם את הפצתם של הפרוטוקולים של זקני ציון בתרגום לבולגרית ומאמרי שטנה בעיתונות. בתגובה, יזם אברהם תג'ר את הקמתה של "האגודה לגמילות חסדים של חיילי המילואים היהודים" בסופיה, שמטרתה הלא רשמית הייתה לארגן כוח מיומן ובמידת הצורך חמוש שיגן על בני הקהילה היהודית.
ביולי 1926 נערך כינוס הקהילות היהודיות בבולגריה ונציגי הקהילות מחו על סירוב הממשלה הבולגרית לאשר רשמית את התקנון להתנהלות יהדות בולגריה. שם נבחר אברהם תג'ר ליושב הראש החדש של הקונסיסטוריה, במהלך כהונתו הרחיב תג'ר את פעילות הקונסיסטוריה אל מחוץ לגבולות בולגריה ומיצב אותה כמוסד המייצג את המיעוט היהודי בממלכה תוך רקימת קשרים עם נציגי מיעוטים באירופה. תג'ר הציג עמדה תקיפה נגד אירועים אנטישימיים בבולגריה בעקבות פעילותו, הפך תג'ר לדמות בולטת ומוערכת בציבוריות הבולגרית. בשנת 1929 פנה תג'ר לחבר הלאומים במכתב מחאה על הפגיעה בזכויות הגישה של יהודים לכותל המערבי בשל מאורעות תרפ"ט. בינואר 1932, נכשלו חברי קבוצת סטודנטים אנטישמית בניסיון לחטוף את אברהם תג'ר. חברי הקבוצה נלכדו, הועמדו לדין ונדונו לתקופות מאסר שונות.
בשנת 1940 לאחר החלת החוק להגנת האומה בבולגריה החזיר תג'ר את עיטוריו הצבאיים לאות מחאה. במאי 1942 משגברו השמועות על כוונת ממשלת בולגריה לגרש את היהודים, פנה אברהם תג'ר שכיהן כיושב ראש איגוד קציני וחיילי המילואים היהודים, במכתב למלך בוריס השלישי ובו בקשה להימנע מגירוש יהודי בולגריה אך הוא לא נענה. בשנת 1943, לאחר כישלון גירוש יהודי "בולגריה הישנה" למחנות השמדה הגיעו תג'ר ויוסף גירון נשיא הקהילה יהודית בסופיה למטה הסינוד וביקשו את התערבות הכנסייה להפסקת רדיפות היהודים. מועצת הסינוד התכנסה ופרסמה גינוי חריף לרדיפות היהודים, עם הגעתם של צווי הגירוש ליהודי סופיה, פנה שוב תג'ר למועצת הסינוד וביקש את עזרת הכנסייה במניעת הגירוש בעקבות פנייתו של תג'ר, פנה המטרופוליט סטפן אישית למלך בוריס השלישי וביקשו להימנע מגירוש היהודים אל מחוץ לבולגריה במאי גורשו יהודי סופיה לערי השדה, אך הגירוש אל מחוץ לגבולות הממלכה לפי בקשת היטלר לא התממש .
בשנת 1948 עלה אברהם תג'ר לישראל והיה פעיל בהתאחדות עולי בולגריה. ב-1958 הלך לעולמו והוא בן 86 שנים. יהיה זכרו ברוך.