ירון תגר נולד בשנת 1968 וגדל ברמת השרון, הוא בנו של דוד תגר ונשוי לענבל (מבית בצר בבאר טוביה), בוגרת מגמת צילום בבצלאל ועובדת כעצמאית. אחרי שירות צבאי בגולני, טיול בדרום אמריקה, ולהקת רוק מחוספסת, פנה ירון תגר ללימודי פרסום באיגוד המפרסמים במגמת קופירייטינג של תרצה גרנות ומוטי מורל. לאחר סיום הלימודים החל לעבוד במשרד הפרסום המיתולוגי בו התחילו רבים וטובים – "דחף" , משם המשיך לפרסום "ורשבסקי דובר" , "מקאן אריקסון", לאחר מכן התמנה לסמנכ"ל קריאייטיב ב"באומן בר ריבנאי" וומשם עבר ירון ל"שלמור אבנון עמיחי" ולבסוף כסמנכ"ל קריאיטיב בשטרית מדיה.
ירון תגר: "המוטו המקצועי שלי אומר כי חשיבות הקריאייטיב הינה בהיותו מנוף שיווקי ולא מטרה בפני עצמה, ולכן מקומו של הקריאייטיב פלנר בתהליך הופך לדומיננטי". כיום ירון הוא בעל משרד משלו ומטפל בפרוייטים רבים וידועים, לירון וענבל שני צאצאים: צליל ובן.
אצל סבא בחצר
מאת: ירון תגר
אבא שלי ביקש שאכתוב משהו. קשה להחליט על מה לכתוב כי היו לי המון חוויות עם אבא כילד, מטיסים טיסנים ביחד, רואים סרטים…
אבל מה שזכור לי במיוחד הם הביקורים בבית סבא ברוך – אבא של אבא שלי. כל חופש גדול הייתי מבקש מאבא ללכת לסבא. באותו הזמן גרנו בגבעתיים ואני הייתי חוצה את הגבול לרמת גן והול דרך רחוב עוזיאל לבד לסבא. בתור ילד זו הייתה חוויה ללכת באיזור אחר ולא מוכר, משהו הרפתקני. הייתי הולך ברחוב ומביט בחנויות המכולת הקטנות, חנויות הירקות, הקיוסקים הקטנים, הולך והולך עד שהייתי מגיע לעיר האורות רמת גן.
סבא היה יושב בכסא שלו מעשן בשרשרת וכמובן מקשיב לטרנזיסטור הישן שלו. בשבילי החצר בבית סבא הייתה עולם ומלואו. היה את עץ התות עליו הייתי מטפס, היה את המחסן שם הייתי מבלה הרבה ושורף שם כל מיני דברים ובונה כל מיני שטויות. היו אופניים שהייתי נוסע איתם בספיד מלמעלה למטה, וגם הייתי שומע הרבה סיפורים מסבא על התקופה בה שירת בצבא הבריטי והוא גם היה מכין גם קפה שחור שלא כל כך הצלחתי לשתות בגלל הגרגרים…
אחר הצהריים הייתי בדרך כלל עולה להר. מהגבעה שצופה אל כל רמת גן ותל אביב ומשקיף אל כל הסביבה. האמת הנוף משם, מי שמכיר, מדהים. באותה התקופה גם שיחקתי כדורסל בהפועל רמת גן גבעתיים, ואבא שלי בנה סל בחצר והייתי מתאמן שעות בקליעות לסל מכל זווית אפשרית. סבא בשעות האלה היה הולך לישון בחדרו וזה היה זמן טוב גם לקחת איזה ארטיק מהמקרר ואפילו שניים…
עוד דבר שאני זוכר היטב זה את ריח אפיית הלחם בבוקר שהגיע מהמאפייה שליד, ריח חזק של לחם טרי שעף לכל האזור.
סבא היה אוהב לראות שאני מנצל היטב את הזמן לכן נתן לי עבודות יזומות בגינה. לחתוך שיחים קוצניים, לקצור את הדשא, לעדור את ערוגות הפרחים, לעקור עשבים ועוד, אהבתי לעבוד בגינה למרות החום הקייצי. לעת ערב אחרי יום גדוש בהרפתקאות של ילדים, הייתי כבר עייף וחיכיתי לאבא שיבוא לקחת אותי חזרה. כשאבא היה מצפצף לי מלמעלה הייתי נפרד מסבא, מלא אנרגיה וחוויות וסיפורים מעניינים, וחוזר הביתה לגבעתיים.
היו ימים עם מעט דאגות, הרבה חופש ואושר. ילד שכל מהוא רוצה זה ליהנות ועכשיו.
