שורשים והתחלה

תג'ר היה נשוי לרוזה הרבסט, לזוג נולדו שני ילדים בן ובת (מכבי ורגינה). ב-16 באפריל 1925 השתתפו תג'ר ורעייתו בתפילת האשכבה בכנסיית "סווטה נדליה" בסופיה, לזכרו של הגנרל קונסטנטין גיאורגייב, שנרצח יומיים קודם לכן בידי מתנקשים חברי המפלגה הקומוניסטית במהלך האירוע התפוצצה במקום פצצה שנועדה לחסל את המלך בוריס השלישי, אך הוא איחר לאירוע וניצל. בפיגוע בכנסיהנהרגו 160 בני אדם ו-320 נפצעו. אברהם תג'ר נפצע קל ורעייתו רוזה נהרגה במקום.

אברהם תג'ר לחם במלחמות הבלקן בשנים 1912 – 1913 בהן התבלטה גבורתו ובמהלכן פיקד על גדוד רגלים.  במלחמת העולם הראשונה לחם במערכה על סרביה כמפקד רג'ימנט שם הפגין קור רוח וגבורה כשלא הסכים להוראת מפקדו לנסיגה ונשאר עם חייליו בלחימה את דרגת קולונל ראשון קיבל בשנת 1916, בהמשך מונה למפקד חיל מצב  בעיר וראניה, תג'ר זכה במספר עיטורים ובכלל זה צלב הברזל דרגה שנייה ונחשב לגיבור מלחמה בולגרי. במהלך כהונתו בוראניה, קיבל פקודה ממפקדיו להוציא להורג אזרחים סרבים תושבי וראניה, אך סירב לבצעה מסיבות מצפון. תג'ר הועבר מתפקידו והועמד לדין צבאי על אי מילוי פקודה בעת מלחמה, אך לאחר מספר דיונים, זוכה תג'ר בערכאה צבאית עליונה. האירוע הובא לידיעתו של ראש הממשלה אלכסנדר סטמבוליסקי אשר מינה את קולונל תג'ר לאחד מנציגי צבא בולגריה לוועידת השלום בפריז (1919). לאחר חתימת חוזה ניי, צומצם הצבא הבולגרי לז'נדרמריה ותג'ר שוחרר מהצבא בדרגת קולונל מלא והתמנה בשנת 1921 ליושב ראש "איגוד כוחות חיילי וקציני המילואים היהודים".

באפריל 1925 לאחר הפיגוע בכנסיית סווטה נדליה, נודע כי אחד מחברי מנגנון הטרור היה חיים מרקו פרידמן, יהודי מהעיר סטארה זאגורה, בסופיה פרץ גל אנטישמי שכלל גם את הפצתם של  הפרוטוקולים של זקני ציון בתרגום לבולגרית ומאמרי שטנה בעיתונות. בתגובה, יזם אברהם תג'ר את הקמתה של "האגודה לגמילות חסדים של חיילי המילואים היהודים" בסופיה, שמטרתה הלא רשמית הייתה לארגן כוח מיומן ובמידת הצורך חמוש שיגן על בני הקהילה היהודית.

ביולי 1926 נערך כינוס הקהילות היהודיות בבולגריה ונציגי הקהילות מחו על סירוב הממשלה הבולגרית לאשר רשמית את התקנון להתנהלות יהדות בולגריה. שם נבחר אברהם תג'ר ליושב הראש החדש של הקונסיסטוריה, במהלך כהונתו הרחיב תג'ר את פעילות הקונסיסטוריה אל מחוץ לגבולות בולגריה ומיצב אותה כמוסד המייצג את המיעוט היהודי בממלכה תוך רקימת קשרים עם נציגי מיעוטים באירופה. תג'ר הציג עמדה תקיפה נגד אירועים אנטישימיים בבולגריה בעקבות פעילותו, הפך תג'ר לדמות בולטת ומוערכת בציבוריות הבולגרית. בשנת 1929 פנה תג'ר לחבר הלאומים במכתב מחאה על הפגיעה בזכויות הגישה של יהודים לכותל המערבי בשל מאורעות תרפ"ט. בינואר 1932, נכשלו חברי קבוצת סטודנטים אנטישמית בניסיון לחטוף את אברהם תג'ר. חברי הקבוצה נלכדו, הועמדו לדין ונדונו לתקופות מאסר שונות.

בשנת 1940 לאחר החלת  החוק להגנת האומה בבולגריה החזיר תג'ר את עיטוריו הצבאיים לאות מחאה. במאי 1942 משגברו השמועות על כוונת ממשלת בולגריה לגרש את היהודים, פנה אברהם תג'ר שכיהן כיושב ראש איגוד קציני וחיילי המילואים היהודים, במכתב למלך בוריס השלישי ובו בקשה להימנע מגירוש יהודי בולגריה אך הוא לא נענה. בשנת 1943, לאחר כישלון גירוש יהודי "בולגריה הישנה" למחנות השמדה הגיעו תג'ר ויוסף גירון נשיא הקהילה יהודית בסופיה למטה הסינוד וביקשו את התערבות הכנסייה להפסקת רדיפות היהודים. מועצת הסינוד התכנסה ופרסמה גינוי חריף לרדיפות היהודים, עם הגעתם של צווי הגירוש ליהודי סופיה, פנה שוב תג'ר למועצת הסינוד וביקש את עזרת הכנסייה במניעת הגירוש בעקבות פנייתו של תג'ר, פנה המטרופוליט סטפן אישית למלך בוריס השלישי וביקשו להימנע מגירוש היהודים אל מחוץ לבולגריה במאי גורשו יהודי סופיה לערי השדה, אך הגירוש אל מחוץ לגבולות הממלכה לפי בקשת היטלר לא התממש .

בשנת 1948 עלה אברהם תג'ר לישראל והיה פעיל בהתאחדות עולי בולגריה. ב-1958 הלך לעולמו והוא בן 86 שנים. יהיה זכרו ברוך.