אברהם כץ-עוז (כצל'ה), בנה של ציונה תג'ר ומישל כץ, נכדו של שמואל טאג'יר ממייסדי אחוזת בית נולד בתל אביב בשנת 1934, נשוי לאילנה ואב לשלושה, גר ברעות, מצייר להנאתו ועורך תערוכות אמנות רבות מעבודותיו, כותב סיפורים ומאמרים, סבא נהדר ל-11 נכדיו, אוהב לבשל, אוהב לספר סיפורים, אוהב לשיר, אוהב לטייל לבד ועם משפחתו.
כץ עוז למד באוניברסיטה העברית בירושלים. בוגר לימודי אגרונומיה וגנטיקה של צמחים בפקולטה לחקלאות ברחובות. שירת בצה"ל בחטיבת הנח"ל. משנת 1953 היה חבר קיבוץ נחל עוז.
בשנים 1972-1968 שימש מזכיר כללי בתנועת הקיבוצים. בשנים 1980-1976 שימש ראש אגף הארגון במפלגת העבודה. כיהן כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה מהכנסת התשיעית ועד הכנסת ה-13. בכנסת התשיעית, ה-10 וה-11 שימש יו"ר ועדת ביקורת המדינה וחבר בוועדת הכספים. בכנסת ה-10 שימש יו"ר ועדת המים. בכנסת התשיעית וה-10 שימש חבר בוועדת השרים לפיתוח הנגב. כיהן בתפקיד סגן שר החקלאות בשנים 1990-1988. בכנסת ה-11 שימש חבר בוועדת החוץ והביטחון. בכנסת ה-11 כיהן בתפקיד שר החקלאות. בכנסת ה-13 שימש נציג מיוחד של שר החוץ לארצות מרכז אסיה, בנושאי פיתוח וחקלאות. בכנסת ה-13 שימש יו"ר קבוצת המים במו"מ הרב-צדדי עם מדינות ערב. בשנים 1996-1992 שימש יו"ר חברת עוזכות – חברה לפיתוח וייעוץ בארצות חוץ בנושאי חקלאות. בשנת 1996 מונה לכהונת יו"ר מועצת המנהלים של מפעל הפיס, כיום משמש כיו"ר המועצה לארץ ישראל יפה.
ברכה מכצל'ה למשפחה.
סבא שמואל חזקיה היה אומר עלינו ההורים והסבים שלכם " תראו אותם עוד אין להם כרבולת והם חושבים עצמם לתרנגולים" בלדינו זה נשמע הרבה יותר טוב. בינתיים גדלה לנו כרבולת, וגם אתם הצעירים כבר קוראים קו-קו-רי-קו (בעברית זה נשמע בסדר) משפחה זה בית מורחב, משפחה זו אחריות הדדית, משפחה זו דאגה לקרוב ולרחוק.
משפחתנו הרחבה משפחת טאגיר, מקורותיה שונים – בולגריה ותורכיה ומרוקו ואולי גם טוניס ויש אומרים שגם בעיראק יש טאג'רים. "כולם היו בני" אמר הסבא שמואל חזקיה. יליד סופיה שיצא מחומות העיר העתיקה לנחלת שבעה, ומשם ליפו , ומיפו לנווה צדק ומנווה צדק לאחוזת בית היא תל אביב. ה- DNA שלו ממשיך אתנו לכל מקום שבו נימצא, גם אם שמך היום רוזנפלד הניחוח הוא תג'ר. אנו, שלושה עשר בני הדודים הנכדים של סבא שמואל וסבתא סולטנה, מאד רוצים להעביר את המורשת אליכם – הבנים והבנות שלנו, להרחיבה להעמיקה, ואנו בטוחים שגם הדורות שלכם יוסיפו סיפורי משפחה וחותם תגר יתרחב ויתעצם.
…ושנהיה בריאים, חזקים אוהבי ארצנו ועמנו בכל מקום שנימצא,
כץ עוז אברהם.
הבן של ציונה , הבעל של אילנה, האבא של גור אורי ורקפת, והסבא של מעין, אייל, הילה, שגיא, תום, עמית, עילי, והיאלי, אלמוג, נופר ושקד.
אהבה לאמנות ולציור...
אברהם כץ עוז מצייר
כץ עוז אוהב לצייר תמונות ממרחק בעיקר נוף, ומאוד אוהב לצייר את יפו, אצלו הירוק כל כך הרבה ירוק עד שזה מגיע לתחרות עם הטבע בצבעים, "אני מצייר עם כל מה שאמא השאירה לי " הוא אומר, "עם אותם הכלים של אמא שהשאירה אחריה: המכחולים, הצבעים, לא למדתי לצייר אף פעם, אני מצייר עם ההיגיון שלה של אמא שהייתה אומרת: הצייר הוא המצלימה, העדשה וסרט הצילום יחדיו, הציור הוא מה שמוגש לנו אחרי שהצייר ראה , גיבש ועיבד ושם במסגרת עבורנו", כץ עוז מצייר לא בדיוק כמו בטבע, לא את כל הצבעים, אלא צבעים שהוא מכניס למסגרת, מייצר דבר שהוא שבע רצון ממנו, "זה בעצם אימפרסיוניזם, אני שם על הבד את מה שאני מתרשם ממנו, אמנות שאתה יוצר משהו – שאתה יוצר בעצמך, זה כמו בישול, להכין ולהגיש זה כמו ציור כמו תמונה, התחלתי לבשל כשהייתי בכנסת, לילדים ולמשפחה, אמא לא בישלה הייתי צריך ללמוד לבשל, לא זוכר שעשתה אי פעם עוגה… הטעם שלי לאוכל הוא מבית סבא וסבתא והציור מאמא ציונה".
...וחזרה למשפחה וליום יום.
על אבא מרדכי – מישל כץ
מאת: אברהם כץ עוז
מרדכי נולד בשנת 1903 להוריו אבר'ום ורוזה כץ ,בניקולייב שבאוקראינה, למשפחה היו 8 בנים ובנות האב אברום היה משכיל,לא דתי, מקצועו תופר, ומנהל תיאטרון חובבים יהודי בניקולייב.
בפרעות של שנת 1903 בניקולייב, החליטה המשפחה לעלות לפלסטינה. הם הגיעו ליפו, ירדו , ראו שאין שם כלום והמשיכו ישירות לאלכסנדריה אבא למד באליאנס אלכסנדריה ובשנת 1922 עלה לפלסטינה, לקיבוץ דגניה ואחר כך לקיבוץ חולדה.
אחיו יצחק כץ שנישא למשפחת חרל"פ הרחובותית, היה מזכיר לשכת המסחר של תל אביב משנת 1927 וביתו היה בית ועד לבוהמה התל אביבית, שם הכיר מרדכי את אמי ציונה והם התחתנו בשנת 1933. בשנת 1940 התגרשו, אבא מרדכי עסק במסחר בחומרי בנין וייצור תעשייתי של שיברים גדולים עבור חברת מקורות. לאחר מכן הקים מפעל ראשון ליצור מזגני אויר על מים לאילת, הוא נישא בשנית לפרומה אפשטיין ונקבר בנחל עוז, יהיה זכרו ברוך.
