הראל תגר נולד בשנת 1969 להוריו איתן וזהבה תגר, הוא נכד לחזקיה ושושנה טג'ר ונין לשמואל וסולטנה טאג'יר ממייסדי אחוזת בית היא תל אביב. הראל נשוי לאושרת ולהם ארבעה בנים ובת, בצבא משרת הראל כקצין בכיר בצוות אוויר בחיל האוויר, היה מפקד בסיס עובדה וכיום משרת כנספח צה"ל בשגרירות ישראל באיטליה. כך כותב הראל בספר החותם: "שמי הראל תגר ואני הנכד הבכור לבית משפחת חזקיה ושושנה טג'ר. העובדה שהקדמתי את כל שאר ה"תגרים" ה"אילתיים" וה"ראשל"צים" שהגיחו לאוויר העולם בזה אחר זה, בקצב של כל שנה לערך ולפי הסדר הבא: שירי, יריב, גיל, יותם, ענת, שלי וגיא – עובדה זו שעל פי דרך הטבע ועובדות עולמנו היתה אמורה להעניק לי את שושלת הבכורה, לא ממש שינתה את שושלת משפחת תגר המתגלגלת לה בין הבנים הבכורים, מסורות עתיקות ואמונות תפלות שעל פיהן זכה גילי בן דודי היקר בשם חזקיה כשמו הנוסף ובנו דן בשם שמואל כשם אמצעי, בטוחני כי שושלת שמואל חזקיה תמשיך עוד שנים רבות בספר דברי הימים של המשפחה כולה".
דברים כדורבנות…עניני משפחה מורכבים…
מאת: הראל תגר
מועצת חותם תגר מתכנסת שוב ,כצ'לה, דוד ,יוסי (פיץ),דני מאביחייל , איתן….. שמוליק לא הגיע מאילת. זו לא התכנסות רגילה…
ההתכנסות הזאת בבית ארץ ישראל יפה (מקום עליו עוד נשמע בהמשך סיפור זה …) היא התכנסות שונה וראשונה מסוגה גם בהרכב המשתתפים וגם במהות ובייעוד. זה הזמן להאיר אור גם על המשתתפים הלא קבועים, אולי החד פעמיים – הדור הרביעי…אבל אולי זה עוד לא הזמן ואפרט עוד קצת… יש כבר דור חמישי, אבל כאן היום, אלו הדור השלישי והרביעי הדור החמישי ישתלב בהמשך בגוף הסיפור… ואסביר:
שמואל וסולטנה טג'ר – הדור ממנו אני מתחיל את הספירה הזו – להלן הדור הראשון, אלה המייסדים, מתוך 66 המשפחות שהגרילו צדף על חופה של יפו ומבוני אחוזת בית הלא היא לימים – תל אביב. בניהם ובנותיהם – ציונה, ברוך, חזקיה , מרים – ההורים של ההורים שלנו , הסבים והסבתות שלנו – הדור השני. לוחמי מלחמת העצמאות ,בוני הארץ, מחיי השפה העברית, מעצבי התרבות והאמנות בארץ ישראל.
ההורים שלנו: יוסי (פיץ) , כצל'ה, דוד, דני ואבא שלי איתן… ושמוליק שלא הגיע . לוחמי המלחמות הגדולות : ששת הימים, יום כיפור ואפילו שלום הגליל וגם… עירוניים, מקימי קיבוצים ומושבניקים, אנשי עבודה וגם שועי ארץ ופוליטיקה. כצל'ה היה אפילו שר החקלאות, פיץ מאושיות ומייסדי קיבוץ יוטבתה , דני המושבניק מאביחיל שתמיד ראינו בכתוביות של "זהו זה" כי חוץ ממושבניק גם היה במאי טלוויזיה, אבא שלי, איתן, גולנצ'יק, מתל פאח'ר, גם הוא כמו כל הדור הזה – פנסיונר שעובד הרבה יותר קשה ממה שעבד כשהייתה עבודה… באין סוף עמותות ואגודות – הדור השלישי.
הדור שלא מוותר "לנו", הדור הרביעי ולא מוותר גם לכל הדורות שלפני ומחריד אותם במנוחתם כל התכנסות והתכנסות בסיפורים ותובנות על מה שהיה …שרק בגלל שבאמת אין מי שיגיד מה היה , מה שהיה הולך ומתרחק ומה שנשאר זה מה שהם אומרים שהיה (כמובן מגובה בתיעוד, תמונות, מחקרים , מסעות חקר וכד' וכד'). אנחנו הדור הרביעי – גור הבן של כצ'לה , הבת של דני, הבן של דוד ואני שהגעתי עם ליבי, אם אני זוכר נכון גם גור הגיע עם כמה צאצאים. הצאצאים שלנו הם הדור החמישי בסיפור שלי. אנחנו אוהבים את ההורים שלנו, מכבדים את השורשים שלנו, אוהבים את הארץ שלנו, עוד לא דור ה-Y ,אבל כבר נשואים לו. אנחנו- טכנולוגים, אקדמאים, עובדי כפיים, צבא – הורים בעצמינו, כבר לא ילדים – תיכף נוגעים בארבעים ועוד כמה שנים חמישים – אנחנו הדור הרביעי.
…ועכשיו זה כבר באמת הזמן להגיד מה אנחנו עושים פה בהתכנסות הזאת.
אנחנו פה כי הם הדור השלישי מוטרדים מי יישב במועצות האלה בעוד 20 שנה, הם רוצים להעביר את המקל אלינו, את נס הדגל, נס המרד, את האחריות לכל המורשת הזאת וכל השורשים וכל העיסוק, בשפתי, הם רוצים להעביר את הקוף אלינו. זו לא פעם ראשונה שהם מנסים. היו כבר כמה ניסיונות עדינים, מרומזים, כאלה שדוחפים אבל לא בכוח…כולם כשלו. הם שינו טקטיקה, הם זימנו אותנו לכאן עם אמירה ברורה שהם מתכוונים שזה יעבור אלינו, הם מתכוונים שיהיה פרוטוקול, אבא שלי יסכם כמו תמיד וישלח לכל התגרים והטג'רים באשר הם ומאותו רגע זה כבר יהיה שלנו, כמו שאני מכיר אותם – הם לא יוותרו.
כצל'ה פותח ושואל מה הנושאים ? מישהו שואל למה שמוליק לא הגיע? מישהו עונה, הנושאים קופצים, הם עונים אחד לשני, לוקח לפעמים להגיד הרבה זמן משהו שאפשר היה להגיד דווקא במעט מאד זמן, יש ויכוח, אני מנסה להבין על מה, אני לא מצליח, השיח משנה טונים, הכול, אבל הכול חשוב וקריטי וחייבים אבל חייבים שיהיה כך או כך – עברה כבר שעה, אנחנו, הדור הרביעי עוד לא הוציא מילה. לא זוכר מי , אבל מישהו מהדור השלישי זורק פתאום לחלל האוויר: ולכם אין שום דבר להגיד?
אנחנו מנסים להבין באיזה נושא אין לנו מה להגיד, אני לא מצליח, כנראה לא הייתי קשוב. נראה שגור מנסה, לא זוכר אם הצליח לו. מה שבטוח שהשאלה שנזרקה לחלל האוויר מזכירה להם …לדור השלישי שאנחנו פה ושהייתה תכלית ומטרה לסיבה שבשבילה אנחנו פה. והמרצע יוצא מן השק, ונאמרים דברים, חזקים, ברורים, חד משמעיים, מתובלים היטב בציונות ונחישות והרבה שליחות , נאמרים בהרבה קולות , כולם אומרים אותו דבר – מצפים שאנחנו ניקח אחריות.
אני חושב שאני הייתי הראשון שדיבר.
כשהם דיברו בשעה בה היינו קהל וצופים ושומעים – סידרתי לי את המחשבות ומה אני רוצה להגיד כשזה יגיע. כתבתי בנקודות, ב"פתקים" במכשיר הטלפון. אז התחלתי…
הדבר הכי חשוב שאמרתי – שאני לא מתכוון, חושב שלא יכול, לא בטוח שאני מתאים והכי חשוב שאני לא רוצה! הסברתי שזה סוג הדברים שצריך משוגע לדבר וזה הם וזה לא אני. לא דיברתי בשם כל הדור הרביעי שישב שם ואמרתי שמדבר רק בשם עצמי וקצת פרטתי וקצת תירצתי וקצת התפתלתי וקצת העזתי אבל במקרו של הדברים אמרתי שאני לא רוצה. במקרו של הדברים …זה מה שאמרו גם גור , הבן של דוד, הבת של דני. כולנו הצענו להיות חלק, לעזור, ליזום, להשתדל , הסכמנו שזה חשוב… אבל לא הסכמנו להחליף אותם. שאלו אז למה באנו – הסברנו כולנו שבאנו בגללם ! שהם ההורים שלנו , שאנחנו אוהבים אותם ונבוא תמיד שיבקשו , שזו הסיבה העיקרית שאנחנו מגיעים לכל האירועים שהם ממציאים לנו – כי הם מבקשים שנבוא.
היה סוג של שקט…היינו אמורים לקבל אחריות על האירוע הבא…האירוע שבו מתכנסת כל המשפחה, חושפים את הפלקטה ליד הבית של הדור הראשון – שמואל וסולטנה טג'ר, חושפים לוט על שם רחוב, הולכים אולי לבית הקברות ביפו, פוסעים בתחנות הזמן עם כל המשפחות … לא לקחנו אחריות – הסכמנו לעזור. נתנו עצות והכוונה מה אנחנו חושבים שצריך לעשות בשביל שיצליח: שלא יקרה בזמן לא מתאים לשכמותינו. שלא יהיה חם, שלא יהיה קר, שלא ירד גשם. שלא יהיה ארוך. שכן יתאים גם לילדים וגם למבוגרים. שכן תהיה מזכרת. שכן, נשמח שיקרה. וכך היה.
ואז בא שלב ההוכחות: מצ"ב סיכום אותה הפגישה כפי שסוכמה ע"י כצלה:
איתן להלן הסיכום וההחלטות :
לאחר דברי פתיחה מתאימים לאירוע החשוב ,ולאחר שטעמו המוזמנים ממטעמי ארץ ישראל היפה, ולאחר דברי פתיחה שהגדירו את מטרת המפגש, אשר נועד על ידי הוועדה המסדרת להתחיל להעביר עומסים משפחתיים מהדור השלישי לדור הרביעי.
על אף הצורך במעט דברי הסבר נראה שהמטרה הובנה על ידי כל המשתתפים. אחדים הביעו את שמחתם למפגש ואחדים אמרו שהם עושים מה שאבא אומר, וגם זה בסדר מבחינת הפרוטוקול. היו מספר הערות קולניות כרגיל אך מהר מאד הושב הסדר על כנו, וללא שירת התקווה הסתימה הפגישה לאחר שעה וחצי . הורגש חסרונו הבולט של בן הדוד מאילת עוד יותר הורגש חסרונה של בתו שירי.
